הנפילה של אלבר קאמי בתיאטרון קרוב בתל אביב

07/11/2013 - 11:50

הנפילה

מאת: אלבר קאמי

תרגום, עיבוד וביצוע: ניקו ניתאי

תיאטרון קרוב מציין 100 שנים להולדת קאמי עם הצגת היחיד "הנפילה" בביצוע ניקו ניתאי

07.11 יום חמישי ב20:30

להזמנות: 03-6885004

 

"הנפילה" נכתבה בשנת 1956. האחרונה בין יצירות המופת של קאמי, "הנפילה" היא מבחן חסר פשרות של יסודות חייו של הסופר כאיש ציבור, וכן של התרבות המערבית בכלל.

 

לאורך חמישה ימים רצופים בין תעלות הגיהנום של אמסטרדם, בתוך בר מפוקפק הנושא את השם המצלצל "מקסיקו סיטי", משתרע וידוי אישי מדהים ומפתיע. הפשעים הגדולים של האנושות כולה, ממלחמת העולם השנייה והאלימות הכללית הבאה בעקבותיה, מתערבבים בעוול זעיר יום-יומי.

גיבור העלילה, ז'אן בפטיסט קלמנס, עורך דין לשעבר וכיום "שופט אסיר חרטה", הוא דיוקן מדויק של אדם מתורבת "בערך", ראי מהימן ומעוות של אדם בן זמננו. מאחורי השנינות המבריקה מסתתר למעשה אדם אנוכי ומובס, המבקש עדים ושותפים לנפילתו.

היכן נגמר הוידוי? היכן התחיל כתב האשמה? האם הוא עורך את משפטו, או את משפט תקופתו?

 

 

ההצגה "הנפילה" של השחקן והבימאי ניקו ניתאי היא מההצגות הוותיקות בישראל.

ההיסטוריה של ההצגה:

ב- 8 במרץ 1975, במרתף ליד כיכר דיזנגוף, בבית-תה קטן הנושא את השם המצלצל "בית-הובן" (כשם המלחין הדגול בטהובן), התקיימה לראשונה בארץ ההצגה "הנפילה" במסגרת המיוחדת של קפה-תיאטרון.

היה זה עיבוד מקורי לרומן "הנפילה" של אלבר קאמי, שניקו ניתאי (באותה התקופה במאי בתיאטרון "הבימה") העלה כהצגת יחיד, במתכונת של תיאטרון סביבתי, בו המחיצות בין האמן לקהל בוטלו לחלוטין והצופה נהיה ברגע מסוים לפרטנר בלעדי.

ההצגה, שהחלה כהרפתקה אמנותית - ניסיונית מחוץ לממסד התיאטרלי, הצליחה מעל למשוער והפכה לסמל מסחרי של תיאטרון בלתי מסחרי (כיום: פרינג').

צופים רבים חוזרים לחזות בהצגה בשנית ובשלישית והדיון החופשי לאחר ההצגה הפך לחלק בלתי נפרד מחוויית הצפייה.

***ההצגה רצה כבר 38 שנים ועד כה הוצגה למעלה מ- 3600 פעמים בארץ ובעולם***

 

 

 

"לפי הביקורות כדאי לרוץ לנצח. לרוץ!"

[ידיעות אחרונות]

 

"זוהי קריאת תיגר לשאננות ,לאנוכיות. העברת 'הנפילה' מתחום הספרות לתחום התיאטרון נעשתה בצורה כובשת לאט לאט, על ידי מסירתו הנבונה והנאה של ניקו ניתאי את הטקסט האנושי כל כך... הצופים יושבים סביב לשולחנות... זה מסייע ליצירת אווירה אינטימית, המאפשרת קליטה בלתי אמצעית של הדברים הנאמרים על ידי השחקן בצורה משכנעת. ערב נעים. משחק טוב, אווירה של פשטות נעימה. "

[ד"ר חיים גמזו, הארץ]

 

"ניקו ניתאי, איש תיאטרון רציני ובעל אידיאלים, נטל על עצמו משימה כבדה מאד. ההישג העיקרי של ניתאי הוא בצניעותו כלפי הטקסט, באיפוק שבו טיפל בחומר, בהעדר כל נטייה לאפקטים מוכרים ולחנופה אמנותית. יש לניתאי נוכחות בימתית מצוינת והוא סימפטי מאד. הצגת היחיד שלו מעוררת כבוד משום שכל כולה מבטאת אחריות וכבוד ליצירה ולקהל."

 [עדית זרטל, דבר]

 

"הנפילה של ניקו ניתאי: התעלות. זוהי חוויה מיוחדת. כן כמובן זאת הצגה טובה, אבל קודם כל זוהי חוויה מיוחדת. מן הבחינה ההיסטורית המובהקת, זהו התיאטרון הטהור ביותר, ומן הבחינה המקצועית זוהי אחת ההצגות המלוטשות ביותר במשך השנים. העברית שבפי גיבור 'הנפילה' מלאה את לבי שמחה מיוחדת: זוהי עברית מדוברת, צחה, בלי מליצות, בלי 'סלנג', עברית שנעים לשמוע אותה."

[הגר אנוש, במחנה]

 

"הצגת היחיד של ניקו ניתאי, זוהי "הצגת בכורה עולמית". הצלחתו של ניתאי היא בדרך ההפקה המאולתרת של המשתתפים האילמים, שאינם אילמים כלל וכלל."

[ל. קופרשטיין, פרוזה]

 

"ניקו ניתאי החליט להיות נאמן לקאמי עד הסוף. גיבור הרומן מנהל את הוידוי באווירה דומה. מובן שהוא נאלץ לקצר את המקור. מה נשאר? הצד האנושי של הדמות; השיח המבריק והשנון המשלח חצים בכל יסודות התרבות המערבית, שהקהל מהוה חלק ממנה. חוויה תרבותית באווירה אינטימית על כוס תה."

[ע. נאמן, ידיעות אחרונות]

 

"הצופה לא תמיד יכול להתפנות לקלוט את השדרים הפילוסופיים. לעיתים גובר כוחה של השיחה עצמה ועצם חיוניותו של המגע שיוצר השחקן. אלא שבמקרה זה רובד אחד משרת את השני. 'הנפילה' של ניקו ניתאי היא מאותן הצגות שיש לראותן יותר מפעם אחת וכל פעם סביר שתזכה בחוויה שונה."

[שוש אביגל, מושג]

 

"עוד מעט אי אפשר יהיה לנהל שיחה אינטלקטואלית בלי להזכיר כדרך אגב את 'הנפילה'. הוידוי של קלמנס יגרור אותך אחריו. הוא מבריק, משעשע, רצוף אנקדוטות וסיפורי מעשה משעשעים או מזעזעים, מקיף עולם ומלואו. המוזר ביותר הוא שתסכים איתו, עם השופט אסיר החרטה, גם כאשר ינפץ את כל המוסכמות. יש לך מונולוג של קאמי ויש לך הביצוע של ניקו ניתאי. השחקן היחיד מחזיק אותך במתח במשך שעה וחצי, כאשר אתה יושב בפה פעור ואינך מרגיש את הזמן עובר."

[צ. בן שלום, על המשמר]

 

" 'הנפילה' היא אולי העבודה היפה ביותר של קאמי. ההצגה היא מן צירוף נדיר של כמה אלמנטים שיצרו חוויה תיאטרונית (מקום, שחקן, קהל, אווירה, תפאורה טבעית). ניקו ניתאי הצליח להבליט את הדברים שקאמי רצה להבליט, בגישה אינטליגנטית, בהטעמות נכונות, וליצור דיאלוג עם הקהל, לעיתים מדומה, לעיתים אמיתי.

הדבר בו מצטיין ניקו ניתאי – ניצול מצוין של מינימום אמצעים, שנותן מקסימום של תוכן. חוויה תיאטרונית באמת בלתי רגילה".

[יהודית אוריאן, קול ישראל]